צ’נסטוחובה וה”המדונה השחורה”

צ’נסטוחובה מקודשת מאוד לפולנים הקתולים ,מוקד עלייה לרגל בעיקר בגלל האייקון של “המדונה השחורה” שנחשבת לליבה הרוחני של פולין, ולאתר עלייה לרגל מן הגדולים והחשובים בעולם הנוצרי.

המנזר של “ההר המאיר” או הבהיר ,(יאסנה גורה) ,נבנה כנראה ב – 1382 על ידי הנזירים הפאולינים שבאו מהונגריה, המנזר(ובתוכו המדונה) ניזוקו במאה ה – 15 ובתחילת המאה ה- 17 חוזק המנזר והפך לאחד המבצרים הבודדים החזקים שעמדו במלחמה נגד השוודים. (בשנות ה 50 של המאה ה- 17).

במאה ה -19 העיירה התפתחה כמרכז עלייה לרגל מאה שבה גם הונחה מסילת רכבת בין וורשה לווינה, עקב כך העיר התפתחה מבחינה תעשייתית והמסחר שהתפתח, משך אליו גם יהודים.

לפני המלחמה. בראשית שנות השלושים ,התגוררו בעיר יותר מ-25,000 יהודים שהיו יותר מחמישית מהאוכלוסייה. עיקר עיסוקם ,בתעשייה, מלאכה ומסחר, ובענפי ההלבשה. הפעילות הכלכלית ,מוסדות אשראי היהודיים, עוררו קינאה בקרב האוכלוסיה הכללית. מגוון של המפלגות ותנועות הנוער היהודיות היו בעיר, ובכלל זה מפלגות ציוניות, אגודת ישראל, הבונד ומפלגת הפולקיסטים (הפולנית-יהודית).

המפלגה הקומוניסטית הפולנית הייתה פעילה אף היא בעיר, ויהודים בלטו בקרב חבריה, דבר שעורר שנאה . עם פרוץ מלחמת העולם השנייה העיר הופצצה קשות ונכבשה לאחר יממה וחצי ב-3 בספטמבר 1939 בידי הנאצים בשל סמיכותה לגבול הגרמני. עם כניסתם של חיילי גרמניה הנאצית החלה סדרת התעללויות רצחנית באוכלוסייה המקומית שגבתה את חייהם של מאות אנשים, ובתוכם 150 גברים יהודים. על יהודי העיר הוטלו הגבלות וחוקים אנטי יהודיים.

בדצמבר 1939הוטלו על יהודי העיר גזרות והיה עליהם לשאת סרט לבן עם מגן דוד, רכוש יהודי רב הוחרם על ידי הגרמנים ורבים נושלו מבתיהם. במהלך השנים 1940–1941 נשלחו קרוב ל-2,000 גברים יהודים אל מחנות עבודה במזרח הממשל המרכזי, לחפור תעלות אנטי-טנקים לעצור את הצבא הסובייטי. באפריל 1941 הוקם בעיר גטו, אליו הובאו במרוצת הזמן יותר מ-20,000 יהודים נוספים מהסביבה, בתוכם מ מקראקוב, לודז’ וורשה ומערי מערב פולין, אחרי המלחמה הרוסים הקימו בעיר מפעלי תעשייה ע”מ להוריד מחשיבותה הדתית רוחנית, גם היום נחשבת העיר כאחת מערי התעשייה החשובות בפולין. מס פעמם ביקרתי בעיר, יש בה אווירה מיוחדת כאשר יש עלייה לרגל, (מנהג יהודי אגב מימי בית המקדש) אבל דווקא אז מאוד קשה להגיע לאייקון ,שהוא עצם פרסומה של העיר, ובימים רגילים זוהי עוד עיר עם כנסייה ומנזר והרבה אגדות וסיפורי נסים. יחד עם זאת שווה ביקור , בעיקר בגלל הר”מ

קישור מאוד חשוב שבגינו אני מגיע לעיר הזו.…. הכינור של חיים הכט http://roymandel.co.il/video/87394964

 

האיקונין* “המדונה השחורה”

מצויר על לוח עץ טיליה, המדונה מתוארת בסגנון הודייטריה , אם האלוהים המצביעה בידה הימנית על ישו הילד ,ישו אוחז בידו השמאלית, את ספר תנ”ך כאילו, התגלמות דבר האל. מרים לובשת גלימה כהה שעליה עיטורים מוזהבים המסמלים את בתוליה, ועל גלימתה נראה כוכב משושה.

ישו לבוש בגדי ארגמן, המייצג את המלוכה. מאז המאה ה-17 מקשטים את האיקונין באירועים מיוחדים בגלימה שבה משובצים יהלומים (קיימות שמונה גלימות שונות), והוא מוכתר בכתר מוזהב ,  כמו המשיח.

מקורו של הציור אינו ידוע, אבל לפי מסמך השמור במנזר יאסנה גורה, הוא הובא לצ’נסטוחובה מבלז בחודש אוגוסט 1382 בידי ולדיסלב מאופולה. לפי האגדה, ולדיסלב ביקש להביא את היצירה לאופולה, אך הסוסים נעצרו בצ’נסטוחובה וסירבו להמשיך בדרכם. הוא ראה בכך אות משמיים וייסד את המנזר במקום שהוא היום.

הציור המקורי היה ככל הנראה ממקור ביזנטי, שנעשה בין המאה ה-6 ל-14. בשנת 1433 נצבע הציור מחדש בסגנון מערבי יותר האופייני לתקופה, לאחר שהושחת שלוש שנים קודם לכן. לפי מחקר משנת 1984, יש לציור שלוש שכבות שונות: הראשונה ממאה ה-12 או ה-13, השנייה מאמצע המאה ה-14, והשלישית היא זו המתועדת ב- 1433

האגדה או המסורת מייחסת את “המדונה השחורה” ללוקאס המבשר, אותו צייר בחדר הסעודה האחרונה בירושלים על לוח עץ ששימש שולחן שנבנה בידי ישו עצמו. כשפרוץ המרד הגדול הוחבא האיקונין, ונמסר ל”הלנה הקדושה ” אמו של קונסטנטינוס הראשון (הקיסר שהפיץ את הנצרות באימפריה הרומית במאה ה – 4 ) כאשר בקרה בירושלים בשנת 326. הלנה הביאה את האיקונין לקונסטנטינופול, ושם הוא נותר משך כ-500 שנים. בשנת 803 העניק הקיסר הביזנטי את הציור לנסיכה יוונית שנישאה לאציל סלאבי, והציור הונח בטירת בלז.בבלז יצא שמו של האיקונין כמחולל נסים, ולפי המסורת, כאשר הטטארים צרו על העיר, הונח האיקונין על חומותיה, ודימם כאשר פגע בו חץ. מסורת אחרת מספרת כי הטטארים ביקשו לבזוז את הטירה, אך ענן מסתורי נח על הקפלה שבה היה הציור שמור וכך הוא ניצל

ההסבר לגוון השחור של הציור

אולי נעשה במכוון, אולי בהשראת הפסוק ,שחורה אני ונאווה (מתוך שיר השירים). סביר יותר שזו תוצאה של אור הנרות או שריפה

ניסים נוספים ותאריכים חשובים

  • ב-1655 כבש מלך שוודיה קרל העשירי את ורשה וקרקוב, והטיל מצור צ’נסטוחובה. ב-27 בדצמבר 1655 הובסו השוודים, והניצחון יוחס ל”מדונה השחורה”. ב-1 באפריל 1656, בלובלין, (שלושה חודשים לאחר מכן), הכתיר מלך פולין  קז’ימיֶיז’ השני, את “המדונה השחורה” כמגינתה של מדינת פולין.
  • ב-8 בדצמבר 1717 הוכרה “המדונה השחורה”, כעושה ניסים, על ידי האפיפיור קלמנס ה- 11
  • נס נוסף המיוחס למדונה השחורה, הוא הופעתה בקרב ורשה ב-1920 והבסת הצבא האדום.  
  • האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 ביקר את “המדונה השחורה” בארבע הזדמנויות שונות, ותרם לפרסום הרב שלה.
  • ב-1904 הכריז האפיפיור פיוס העשירי על יום 24 באוגוסט כיום חגה של המדונה השחורה מצ’נסטוחובה

*הערה

אייקון או איקונין ,הוא סמל או דבר קדוש או אלוהי, יכול להיות ציור, תבליט, פסל, או פסיפס.

בספרות היהודית, המונח “איקונין” מתייחס בעיקר לדמותו של ישו הצלוב התלויה על הקיר בכנסיות. השימוש באיקונין התפתח מאוד ברוסיה לאחר קבלת הנצרות האורתודוקסית בשלהי המאה ה-10.הם הפכו נפוצים במיוחד בכנסייה האורתודוקסית המזרחית, ובכנסייה הקתולית המזרחית